פרק 18 | החלטות

החלטות 1#- נגיעה אחת של המזל שווה יותר מאלף פודקאסטים על "איך להצליח בענק".

יוצא מהמקלחת עם החלוק של יו הפנר ורואה את עינב עומדת בחצר מוקפת 360 מעלות של 40 מעלות חום, מזיעה ומסתכלת על הבית שממול. אני גם מסתכל על הבית שממול ומנסה לראות מה שהיא רואה, מחפש נחש או קוף על הגג או אולי איזה זוג בפעולה מעבר לחלון אבל לא רואה כלום "מה את רואה?" אני שואל אותה והיא עונה "כלום כבר מאז שבאנו". אני מנסה להבין מה כלום ומה קרה ומקווה שהיא לא אכלה שוב עוגיית חלל כי המבט המזוגג הזה בעיניים מוכר לי. מאז שהגענו בערך שעה ביום שהיא עומדת בחוץ ואני חשבתי שהיא נהנית מהנוף אבל לא, היא זוממת על הבית ממול, לא פחות, כאילו מדובר על שקית קשיו בשוק, הבחורה היא כמו ערב בירה בלי תחתית בגרגא, לא משנה כמה ממלאים להם, הם רוצים עוד, אני בנאדם אמיץ אבל יש קצה יכולת, כבר מכרתי ביצה בשביל הבית הזה ואת השניה מכרתי כדי לחפור את הבריכה ובשביל לקנות עוד בית בתאילנד צריך ביצים. "הבית ממול נטוש אני אומרת לך, אתה תגיד שאני מטורפת אבל זה צריך להיות היעד הבא שלנו, בוא נקנה אותו, לא תצטער על זה יא דפוק".

החלטות 2#- אם ממילא אין לי מושג מה ההחלטה הנכונה אז התלבטות היא בזבוז זמן.

חודש אחר כך אני בלאנד אופיס עם סופיה העורכת דין המפחידה ועם המוכרת של הבית ממול מעבירים בעלות לחברת danayuli ltd בזמן שעינב באימון כח אצל דיקלה כדי שיהיה לה כח לעוד הרפתקאות. אחרי קנייה של 2 בתים בלי עניינים העורכת דין חושבת שאני כריש ולא יודעת שאני בכלל קרפיון שמחובר לחכה. פעם בית היה נראה דבר בלתי מושג מבחינתי והנה אני עם בית פרטי בקיבוץ, בית פרטי עם בריכה בקופנגן וחותם כרגע על הבית השלישי עם מ.ה, האפשרויות כאן הן אינסופיות ויכולים לקרות פה דברים שהתרגלנו לחשוב שהם לא יכולים לקרות לנו כמו בריכה, וילה על צלע הר עם נוף לים או בונגלו מעץ וערסל על קו החוף, הכל נגיש והגיוני, לא חינם אבל עדיין 80% זול יותר מבישראל. גם את הבית בקיבוץ בנינו באומץ רב, כשנרשמנו לפרוייקט לא היה לנו מספיק כסף אפילו לדמי רצינות, הלוויתי מכל מי שאני מכיר וגם הודעתי לכל אחד מהם שיש מצב שאני לא מחזיר את זה בחיים, חוץ מלבנק, עליהם עבדתי שהכל בסדר ובזכות מ.ה שהיו ערבים להלוואה ובנו לנו אימפריה (מלח מים), הצלחתי לבנות את הבית ולהחזיר את החובות לכולם, כאן ה"אמיץ" השתלם.

החלטות #3- אין לי שום מושג בקבלת החלטות.

לפני חצי שנה עינב ואני ישבנו לפגישת עבודה בצהריים בבית בקיבוץ ובנינו רשימה של הדברים שצריך לטפל בהם לקראת המעבר וזה מזכיר לי את הרשימה האגדית שיוסי, אורי ואני רשמנו כשהחלטנו לפתוח חנות בגדים דבילית. שכרנו חנות וקנינו טנדר עוד לפני שידענו מה נמכור, בדרך לקניות נזכרנו בעוד פרטי הלבשה שאין ברשימה כמו תחתונים וגופיות ושם כבר הבנו שאנחנו לא מבינים כלום ומשם המשכנו לא להבין כלום ולהפסיד את כל מה שהיה לנו. אני מקווה שהיציאה לתאילנד בלי שום מושג תיגמר טוב אבל הפזיזות ואפס ההבנה די זהים, גם כאן חוץ מכרטיסי טיסה one way ,לא היה לנו קצה של תכנית מאיפה להתחיל.

החלטות #5- רוב האנשים ימליצו לנו ללכת על בטוח, אני מתייעץ עם אלו שלא.

הבירורים מהארץ על שכירויות בקופנגן חשפו סכומים שלא מביישים מגדל בצפון תל אביב ובחישוב זריז אני מבין ש 5 שנים של שכירות שווים לקניה ומחליט לקנות בית בתאילנד, החלטה אמיצה לבנאדם שלא חסך שקל בחיים ועדיין מחזיר הלוואות על טרנינגים וגרביונים שלא נמכרו מעולם, שלחנו את אסרף השפיצית לראות כמה נכסים וכולם לא התאימו עד שבסופו של דבר אסרף רצתה לחזור לחיים שלה והיא שכנעה אותנו לוותר ולמצוא כבר בית כשנגיע, "חבל להיות פזיזים, תבואו, תראו בעיניים ותחליטו". פתאום משומקום ראינו בפייסבוק את הבית, ביקשנו מאסרף לראות אחד אחרון ואנחנו מניחים לה, "אתם חייבים לקחת את הבית הזה" בישרה לנו אסרף אחרי הסיור ולנו זה הספיק, העברנו מקדמה והתחלנו לנסות לגרד את השאר.

החלטות #6- אין החלטה טובה יותר או פחות, יש החלטה ואיתה אני הולך באומץ עד הסוף.

אומץ וטיפשות הן תכונות חופפות וההבדל היחיד הוא התוצאה, אם המהלך הצליח אז אני אמיץ וגאון ואם לא אז אני פזיז וטיפש, התואר ניתן רק בדיעבד. יש סוגים של אומץ, אומץ מבוסס יכולת, אומץ מבוסס ידע או אומץ מבוסס מחשבה שיש לי יכולת או ידע רק כי הייתי ב 4 אימוני איגרוף, האומץ הזה גרם לי להיכנס לזירת איגרוף לקרב אמיתי בלי שום רקע, זה אמיץ ומצטלם מצויין אבל לצאת משם מקיא עם סימנים כחולים, סגולים וחומים כמו מפה טופוגרפית הופך אותי לאידיוט. גם הההחלטה לכתוב טור גובלת בטיפשות, אין לי שום רווח מלבד לייקים שגם לא בטוח שקראו מה שכתבתי ואני בלחץ כל פעם שאולי יצא לי טור גרוע אבל אני עושה את זה בכל זאת. אני פותח מקומות בלי לדעת אם יבואו אליהם אנשים, עושה קעקועים בהחלטה של רגע וקונה בתים בפייסבוק וטוסטוסים בוואטסאפ. אצל עינב ההחלטות הרבה יותר שקולות ומחושבות והן לא מבוססות מחקר שוק או חישוביים מתמטיים אלא בעיקר "בא לי".

החלטות #7- אם אני מגלה שלקחתי החלטה לא נכונה אני משקר לעצמי שזה שכר לימוד ונרגע.

ארבעים בריכות ושייק בדרך הביתה, זו חופשת סמסטר כי לא מספיק לאיראנים סופש של יומיים וכל שישי אחרון בחודש חופש אז הילדות בקייטנות שכל אחת מהן היא טיול אחרי צבא, הקטנה במפלים בשמורת טבע ואת הגדולה לקחו בספיד בואט ליום כיף בקו סאמוי. עינב כבר שלחה לי שהיא בבית ואני יודע שהבית ריק בשעות הקרובות ויש סיכוי. אני נכנס הביתה ומוצא ידוען חתיך שוכב בתחתונים אצלי בסלון כאילו הוא בספא במיקונוס, האינסטינקט גרם לי לרצות להביא סכין מהמטבח אבל אין מה לעשות, זאת העבודה שלה והבנאדם רצה קעקוע.

החלטות #8- אם אתה מחליט לחסל מישהו, כנס להתקלח קודם.

נכנס למקלחת ומתפעל מזה שאני רואה את הבהונות והזבן בלי להכניס את הבטן, על המדף שלושה בקבוקים בצבעים שונים עם כיתוב סודי שרק תאילנדים ועינב מבינים מי מהם שמפו מי מרכך ומי סבון, ליתר ביטחון אני מחליט להסתבן ולחפוף עם שלושתם יחד ומסיים את המקלחת במים קרים למשך דקה כמו שאמרה היועצת בתכנית בוקר שראיתי לפני כמה שנים אחרי לילה רווי טקילה ונטול שינה והחלטתי שהיא צודקת. הידוען למזלו כבר הלך ואני יוצא עם החלוק בלי כלום מתחת עם כוונה אחת כחולה וחמישים גוונים של אפור, אני קורא לעינב לחדר והיא לא עונה, אני יוצא אל הסלון והיא עם המחשב פתוח, האייפון ביד והמבט המטורף בעיניים, "ראיתי היום שטח נדיר על הים עם חוף פרטי, אני אומרת לך, אתה תגיד שאני מטורפת אבל זה צריך להיות היעד הבא שלנו, בוא נקנה אותו, לא תצטער על זה יא דפוק".

החלטות #9- שמתם לב שאין החלטות 4#?