פרק 28 | S.O.L

איתי נחמיאס | S.O.L , חלק א'

"בואו ניקח ביחד נשימה עמוקה ונתחבר לרגע והמקום" אומר פלוק שמחזיק את המרחב באופן מרשים, השעה תשע בבוקר ושמש עדינה מתפזרת ברוח בין צמרות העצים שמקיפים את "the source", מתחם שקט על צלע הר בלב הג'ונגל בו מתחיל היום ריטריט של ארבעה ימים. בין ציוצי ציפורים, קריאות קופים ומתקפת חרקים, חמישה עשר אנשים תוהים יושבים במעגל ההתכנסות עם ידיים על הברכיים, תגי שמות על הצוואר וחששות על הראש. אני נושם ומנסה להתנתק מהדעות הקדומות שלי על אנשים שיושבים במעגל בג'ונגל ונושמים נשימות עמוקות עם עיניים עצומות, זה הריטריט הראשון שלי ואין לי מושג למה לצפות אבל פלוק מהוונדרלנד הוא שם דבר על פי יודעי דבר אז אני מגיע פתוח בלי ציניות, יושב על כרית קטנה ויוצא מאיזור הנוחות שלי שמרופד בבדיחות ומשחקי מילים, אני סקרן ומקווה להבין הכל כי הריטריט באנגלית, מזל שיש לצידי את צ'צ'יק לעזרה, מניאק הצ'צ'יק הזה, גם חתיך וגם יודע אנגלית. עכשיו נשאר רק החשש שלא יברח לי פלוץ באחד מהרגעים השקטים.

האי מציע אינסוף מפגשי וולנס ושיפור עצמי, חלקם לא בשבילי, עם כל הפתיחות גדול עלי להסתכל לזר בעיניים רבע שעה או לרקוד סאחי "כאילו אף אחד לא רואה" כשכולם רואים. חלק גדול מהסדנאות סיננתי כי אני כבר מכיר מהבית, סדנת חיבוקים עברתי אצל אמא שלי, סדנת צחוק אצל דוד יוסי ולחבק עצים למדתי לבד בהופמן הראשון ב 1997. סדנה לשליטה בפלוצים לא מצאתי ולאחר סינון נוסף של כל מיני ריטריטים לשרלטנות בסיסית ומפגשי חרטטנות מוגברת למתקדמים נשארתי עם הטנטרה שאני לא חושב שאני מתאים אליה פיזית, מעגלי גברים לפתיחת הזוגיות שכבר פגשתי בחיי הלילה על בסיס יומי ולא השתכנעתי ועם הקורס לעיסוי יוני עמוק שאני ממילא מתאמן עליו בבית כבר תקופה ובקיצור, חוץ מאיגרוף ולריב עם עינב אני לא עושה עוד דברים בשביל הנפש, כמעט והתייאשתי ואז נמשכתי לריטריט הזה, אולי בגלל השם הצנוע שלו, school of life, (S.O.L), לא פחות ולא יותר, נשמע כמו משהו שיכול לשפר את איכות החיים שלי.

"בכל רגע נתון כל אחד מנסה לשפר את איכות החיים שלו" פלוק יורה עוד משפט, כביכול פשוט, אבל הוא חוק בסיסי בחוקי המשחק של החיים, כולנו מונעים מנסיון לפתור לעצמנו בעיות קטנות וגדולות כל הזמן, לעיתים במודע, לעיתים בתת מודע ואפילו בחלומות והכל חלק מהמטרה העילאית המובנית שלנו וכנראה של כל בעלי החיים, לשפר לעצמנו את איכות החיים ולסבול פחות, הפלוץ שמאיים לברוח, התווית שמגרדת בעורף מהחולצה או המחלה של אבא, בעיות גדולות וקטנות שהמוח מנסה לפתור כל הזמן במטרה לשפר את איכות החיים. את החוקים האלה פלוק מבין ומנסה להעביר גם לנו, אם נצליח להבין את מערכת העקרונות והחוקים של המשחק נוכל לצאת ממעגל הסבל אבל כמובן שזה לא כזה פשוט.

כדי להקשות, לחוקי החיים האמיתיים הצטרפו בדרך חוקים מומצאים שאנחנו בוחרים להאמין בהם או חייבים להתנהג לפיהם כדי להיות חלק מהחברה, אם נסתובב ערומים ונטרוף בני אדם קטנים מאיתנו נלך לכלא, אבל בטבע אין טוב ורע, חיה שטורפת חיה אחרת היא לא רעה כי בחוקי הטבע האמיתיים אין תגמול ועונש ואין מונח שנקרא צדק, אפילו הקארמה המדוברת והסקסית היא לא באמת מערכת חכמה עם מזל טוב או מנחוס אלא פשוט שרשרת ריאקציות לפעולות, אם עשית פעולות טובות יש מצב שתייצר כדור שלג של מעשים טובים, אבל גם כוונות טובות יכולות להביא לתוצאות רעות, אפקט הפרפר, פלוץ קטן ב the source עלול לגרום לצונאמי בצד השני שבעולם.

"שכל אחד יבחר את בעל החיים שהוא ויתנהג כמוהו" ההנחיה מנטע הייתה די פשוטה ולמרות זאת בחרתי לקחת צעד אחורה אל המרפסת שם מצאתי את צ'צ'יק יושב על המעקה, כנראה גם ברח מהתרגיל או בחר להיות יונה. יש גבול לכל תעלול ולא הכי התחברתי לדולפין שגלש שם על הרצפה או לנמרה הנוהמת בהגזמה על ההוא שמתחבר לבמבי שחבוי בו אבל בקופנגן לא שופטים. אם אני חיה כנראה אני אריה ישן, צב ער או כל חיה שלא רוצה לזוז כרגע. לאט לאט כולם הפכו חזרה לבני אדם וחזרנו לשבת על הכריות במעגל שבמרכזו מפוזרים פרחים ונרות. למרות שאני מזרחי רוב האשכנזים שאני מכיר יושבים ישיבה מזרחית יותר טוב ממני ובתנועה אחת נתפס לי גיד הירך האחורי בסינכרון מדהים עם פלוק שפתח את המעגל בשאלה "מה ההבדל בין כאב לסבל?". כרגע גם כואב לי ואני גם סובל כך שלטעמי אין שום הבדל. "הכאב הוא מצב, הסבל הוא תגובה למצב" פלוק מחדד ואני פתאום מבין אותו, אני גם מבין שבזמן שהמוח שלי ניסה להבין מה הוא אומר לא סבלתי למרות שעדיין כאב לי, אולי אין לי שליטה במחשבות אבל אם אסיט את תשומת הלב שלי מהכאב אצליח להימנע מהסבל, בסופו של דבר התרגיל עובד גם על הנפש בדיוק כמו על הרגל, רק אסור לי להסיט יותר מדי את תשומת הלב שלי כי בדיוק ככה בורח פלוץ.

"לכל כאב פיזי קיים מקור ריגשי" אמר גל בביטחון מלא ואני מנסה להבין את המקור הרגשי שגרם לי לאכול אתמול המבורגר מוטל בספק שמגזגז לי בבטן עד עכשיו. כל המנחים כולל פלוק, ציינו בדרך כזאת או אחרת שהם יודעים מה שהם יודעים אבל מבינים שרב הנסתר על הגלוי, אבל לגל אין ספק ולו הקטן ביותר, הבנאדם עם רזומה של מדען טילים סובייטי, מפזר שלווה וחיוך נעים, חתיך, טוב נו מודה שקצת נדלקתי עליו אבל לא רק בגלל המראה החיצוני והעיניים הטובות, הוא לקח כמה צעדים קדימה את קונספט חיבור הגוף והנפש, הוא מתמחה בזיהוי המקור הנפשי שמוביל לכאב פיזי, כל איזור וכל שריר מקושר באופן טבעי לרגש שמפעיל אותו וגל יודע למצוא את הקשר ביניהם, ומהר. סיפרתי עליו לעינב, היא שמעה שהוא חתיך אז המציאה איזה כאב כדי לפגוש אותו והוא פתר לה את הבעיה בפגישה אחת, אני מקווה שרק את הכאב. "רגש הוא רגש בריבוע" אמר גל, ומסביר שמי שמפחד כבר מפחד מהפחד ומי שלחוץ, נלחץ כבר מהיום מזה שמחר הוא אולי יהיה בלחץ, הרגש מכפיל את עצמו. "אם הוא בריבוע, חייבים למצוא את השורש" אמר גל שגם יודע למצוא אותו. קבלת המידע והסימנים לגוף שלנו מתבצעת בשלושה מוקדים, מחשבות, רגשות וחושים פיזיים, שלושתם מסונכרנים יחד כדי לייצר לנו "מציאות". לדוגמה, חשבתי על גל, חשתי משיכה, כאב לי בחזה, רק כדוגמה כן?.

"אנחנו לא שולטים במחשבות שלנו" אמר מזמן טל מנקס בסדנת היצירה שלו בעין חרוד, "אם היינו שולטים בהן אז היינו חושבים רק מחשבות טובות לא?" וואלה כן, כבר אז אצל מנקס שקעה אצלי התובנה הזאת והיא קצת שימחה אותי שאני לא אחראי על המחשבות שלי אבל במקביל גם ביאסה אותי, אם אני לא שולט במחשבות אז אין לי שליטה בכלום ומי זה לעזאזל ששולט בהן אם לא אני?. ואז הגיע הקוף של פלוק "המחשבות שלנו הן קוף פרוע עם פנס", בן אלף הקוף הזה, מאיר כל פעם את המחשבה שבא לו, קופץ בין מחשבות ומסיט את תשומת הלב שלי מהנהיגה או מהספר שאני מנסה לקרוא וחוזר על אותה פיסקה כמה פעמים. הקוף מפריע ומאיר עשרות אלפי פעמים ביום על החשבונות שצריך לשלם או על הריב עם האישה מהבוקר, אי אפשר לשלוט בו ואי אפשר לאלף אותו, לפחות לא בלי שנים של עבודה קשה וסבל ועדיף בתוך מנזר בלי אינטרנט, אבל אפשר להבין שהוא לא מגיע ממקום רע, הוא רוצה לשפר לי את איכות החיים ומתעסק בהצגת בעיות שאני צריך לפתור, אני צריך ללמוד להתעלם ולהתנתק ממנו כשהוא מפריע לי ולתת לו להתפרע עם הפנס שלו כמו יישות נפרדת עד שאגיע לרגע הטהור שבו אצליח להיות יציב ב"סנטר" שלי, ורק אז, שליו ושלם, אוכל להפליץ כבר ולהאשים את הקוף.