פרק 4 | רשימות

"זה השבע שקל שלנו ולא שלכם!" צעק מדגול, איש הכסף שבלעדיו כנראה הייתי גר ברחוב בלי שיניים. משני רבי המכר שפירסם "מקור ההון בחיסכון" ו "חור קטן יכול להטביע ספינה גדולה" למדתי הרבה על התנהלות כספית ובעיקר שהוא גאון ושלי אסור להיות אחראי על שקל, גם לא של עצמי. שעת צהריים במיקאסה ומ.נ.ה יזמות בפגישת שותפים של הרגע האחרון לאחר שנדחתה פעם אחת כי ג'ינה שברה את הלב ופעם שניה כי הגדולה שברה את הרגל. ברגע השיא של מפגש הפיסגה המשולש בדיוק שנימי מלא הרגישות אמר שלא כזה אכפת לו שאני נוסע ומדגול רב עם ספק ירקות על המדד של הכרובית אני חש שהטלפון מתחיל לרטוט ממשימות שעינב שולחת והגוף מתחיל לרטוט מעצבים.

לכל אחד יש קבוצה עם עצמו שבה הוא שולח רק משימות. אצל עינב אני הקבוצה והיא פשוט משגרת אלי משימות מסביב לשעון בלי סמול טוק ובלי רחמים. שנים חשבתי שזה שאני ממלא את תפקידי כגבר ושם אוכל על השולחן אמור לפטור אותי מהרבה דברים אחרים ואני לא מתכוון בקטע של כסף חלילה, פשוט אני היחיד שמכין אוכל, ואני גם מגיש אותו לשולחן. ענף הספורט המועדף עלינו בבית הוא פנקסנות ואנחנו מתחרים על מי עושה יותר לרבות רישום מדוייק שכולל טבלאות אקסל עם נוסחאות לחישוב שעות שינה בחזקת פינוי מדיחים לחלק לכמות הכביסה. יש לי אישור קב"ן ליקיצה טבעית וקצת דיס עם המדיח אבל אני מבשל ומקפל ומבחינתי חלוקת תחומי האחריות הוגנת לחלוטין, שלא לומר אפילו קצת לרעתי. במסגרת הסכמי משבר 2023 סוכם ששומרים על הסטטוס קוו וזה עבד לא רע עד הרגע בו נלקחה ההחלטה על תאילנד שמילאה את הפנקסים במשימות חדשות והתחשבנויות טריות. את הרשימה שלי ביצעתי בצורה מאד מאד שקולה ומחושבת כמו שאני יודע ובחצי שעה קניתי בית שלושה וחצי חדרים במארקט פלייס של פייסבוק ואופנוע עם סלינג בטלגרם אבל אצל עינב הרשימה היא מעיין נובע אינסופי של משימות.

אני מתחיל להבין שהיא בהתקף חרדה ומחליט לעזור לה, אני נפרד מנימי ומדגול ומוכר לעצמי שהם לא עצובים כי הם בהדחקה. אני עולה על האופנוע נחוש לעזור לה ולהרוויח עוד כמה נקודות בפנקס לפני הנסיעה, מחנה בחארקה, בועט בדלת כמו איש צפרדע, מחליף לבגד ים וקופץ ראש אל מעיין המשימות. אני מתחיל בלגלגל לה את השטיח ולגלגל לי ג'וינט ומשם אני משגר את עצמי ממשימה למשימה כמו טייס קרב.

לסיום אספתי את הויזות ובדרך חזרה שוב הרטט בכיס ובגוף, אני מחליט שזהו, מפה שתסתדר לבד, לא חסרות לי דאגות בחיים וברשימת הצרות צלטנר עדיין בחיוג מהיר, אבא שלי עושה את עצמו חולה, אמא שלי בהתקף חרדה מתמשך והשותפים שלי מוותרים עלי בקלות. חרא על החיים שלי ועל המשימות שלה, אני לא מוציא את הטלפון מהכיס עד הבית. התאמצתי ודמיינתי את סבתא שלי ועדיין החזקתי מעמד רק 2 דקות כמו תמיד. הוצאתי את הטלפון, "יש! סמס מקרולינה למקה".

תפרתי את כל המשימות כמו צ'אק נוריס, סימנתי צ'ק על רשימת הפרידות, הכנתי צ'קים לפי רשימת ההוצאות והחששות עשו צ'ק-אין עד להודעה חדשה. מבסוט מעצמי ומהמשקפיים החדשים אני פותח את האקסל של הפנקסנות כדי לסמן לטובתי חצי עמודה f על חצי יום שfאקינג נשרף ואני רואה שעינב בלי בושה סימנה לטובתה חצי שעה דייסון ואת ההקפצה לחוג. לפעמים אני חושב שהיא סתם מפעילה את השואב רק בשביל הרעש והניקוד ולא כי באמת צריך. אני מזהה הזדמנות ורואה שני סלי כביסה עם הרבה מגבות ומעט גרביים, אלה הכי קלים, אני קופץ על הבונוס לפני שהיא תקדים אותי והבת אלף נכנסת עם שקיות מהסופר וישר רצה לסמן בטבלה. בשארית כוחותי אני מתרברב בויזה שהוצאתי לנו לחודשיים ובתמורה היא כועסת עלי שהויזה לא לשנה. אני מסביר לה שוב שאין דבר כזה שנה ושצריך להירשם ללימודים בשביל זה. אני מציע לה כבר לבחור בין בישול, אנגלית, תאית או מדריכת יוגה אבל היא מחליטה ללכת על הפקולטה לפנקסנות אוריינטלית. עדיף באמת משהו שימושי, בישול זה לא בשבילה.